אורמן נ' שטראוס שיווק בע"מ

החלטה

1.לפני בקשה לשומת הוצאות.

2.ביום 12/2/04 ניתן פסק דין ולפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע פיצוי.

התביעה הוגשה בשנת 2004 וסכום התביעה הוא 4,042,951 ₪.

התביעה התקבלה רק בחלקה באופן שהנתבעת חויבה לשלם את הסכומים הבאים:

פיצוי בגין שווי נקודות חלוקה: סך 42,720 ₪ + מע"מ נכון ליום 1/8/03. (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).

פיצוי בגין גרם הפרת הסכמים: סך 484,512 ₪ + מע"מ נכון ליום 15/8/03 (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).

פיצוי בגין עוגמת נפש: סך 150,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.

הנתבעת חויבה לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.

בפסק הדין נקבע: "כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע, אותן ישום הרשם".

3.התובע דורש הוצאות בסך 146,031 ₪ (נכון למועד הגשת הבקשה ביום 19/2/14):

א)החזר אגרות – בסכום משוערך נכון למועד הגשת התביעה: 144,432 ₪

ב)דמי נסיעה לדיונים (11 דיונים בתיק עצמו + 3 ימי דיונים בבר"ע שהגישה הנתבעת) – כאשר התחשיב הוא 100 ₪ לישיבה: סך הכל 1,400 ₪ כאשר סכום משוערך לפי תאריך ממוצע שנקבע ב- 1/1/10 הוא 1,598.26 ₪.

4.הנתבעת טוענת, כי אין מקום לחייבה לשלם את מלוא סכום האגרות.

התביעה הוגשה על סכום מוגזם ומנופח, כאשר בסופו של דבר נפסק רק 16.7% מסכום התביעה כולל רכיב ההוצאות.

לפיכך, יש לחייבה רק בחלק היחסי של האגרה (16.7%). הסכום הכולל הוא מקסימום סך של 24,174 ₪ (משוערך).

לגבי דמי הנסיעה לדיונים: הנתבעת טענה, כי לא צורפה ולו קבלה אחת המעידה על נסיעות, ואם בימ"ש יחליט לישום לתובע הוצאות אלו על דרך האומדנא, יש לעשות זאת לפי מחירי תחבורה ציבורית, וכן יש לשום רק את הוצאות התובע ולא את הוצאות הנסיעה של בא כוחו, שכן נפסק סך 50,000 ש"ח כשכר טרחת עו"ד.

נטען, כי סכום ההוצאות הכולל לא עולה על 25,000 ₪.

5.בתשובה לתגובה טוען ב"כ התובע, כי אמנם לא כל רכיבי התביעה התקבלו במלואם אך מניתוחו המשפטי של פסק הדין ניתן ללמוד, כי התובענה הוגשה כדין ואין מקום שלא לשום את מלוא האגרות ששולמו ע"י התובע וכי יש לאשר את סכום ההוצאות המינורי בגין נסיעות כפי שנדרש בבקשה.

6.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני מקבלת את בקשת התובע לשומת הוצאות במלואה מהנימוקים כדלקמן: